החלטה בתיק בש"פ 796/11

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (כבוד השופטת ל' ברודי) מיום 28.1.2011 בה הוחלט על מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת.

            השתלשלות ההליכים עד כה

1.        כנגד העורר התנהלה חקירה בחשד לביצוע עבירות איומים, תקיפה והצתה. ביום 20.1.2011 החליט בית משפט השלום בראשון לציון לעוצרו עד יום 21.1.2011 (מ"י 37885-01-11, כבוד השופטת א' נחמן). ביום 21.1.2011 ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ע' יוסף-קוזין) כי נפלה טעות קולמוס בהחלטה מיום 20.1.2011 וברור הוא שמעצרו של העורר מוארך עד ליום 24.1.2011. בהמשך ביום 24.1.2011 הורה בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט ר' ארניה) להאריך את מעצרו עד ליום 27.1.2011.

2.        העורר לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר לבית המשפט המחוזי. במסגרת עררו הוא הדגיש כי החלטת כבוד השופטת ע' יוסף-קוזין מיום 21.1.2011 להאריך את מעצרו הינה החלטה בלתי חוקית, והעקבות כך הוא שהה במשך מספר ימים במעצר בלתי חוקי. במהלך הדיון בית המשפט המחוזי, שנערך ביום 26.1.2011, הצהיר בא כוח העורר כי "במידה ויוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, לא יטען על ידי העורר או מי מטעמו בפני כל ערכאה, כי לא ניתן לעצרו בשל העובדה ששוחרר בשל טעות של בימ"ש קמא". בסופו של הדיון נקבע כי בשל הטעות שנפלה יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים (עמ"י 45378-01-11, כבוד השופטת מ' ברנט). עוד נקבע כי העורר יתייצב בבית המשפט השלום ברחובות למחרת בשעה 12:00, וזאת לאור הצהרת המשיבה כי בכוונתה להגיש למחרת כתב אישום כנגד העורר ובקשה למעצר עד תום ההליכים. 

3.        ביום שלמחרת (27.1.2011) הוגש כנגד העורר כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של פציעה, נשיאת סכין, איומים ותקיפה. כתב האישום מגולל ארבעה אישומים חמורים המלמדים לכאורה על התנהגות תוקפנית ואלימה של העורר. באישום הראשון נטען כי העורר תקף בסכין את המתלונן לאור חשדו כי הוא נפגש עם בת זוגתו. נטען כי העורר דקר את המתלונן בירכו ופצע אותו. באישום השני נטען כי העורר איים על המתלוננת כי יפגע במשפחתה, ובנוסף הוא פצע אותה. באישום השלישי נטען כי העורר תקף את המתלוננת בכך שמשך בשערותיה ודחף אותה ובהמשך איים עליה שייפגע בה ובמי שאיתה. באישום הרביעי נטען כי העורר הצמיד סכין לצוואר המתלוננת וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

4.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית משפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 27.1.2011 החליט בית משפט השלום לעצור את העורר עד להחלטה אחרת (מ"ת 51295-01-11, כבוד השופטת א' לושי-עבודי) וקבע כי הדיון בדבר הראיות בתיק יתקיים ביום 8.2.2011. נקבע כי מעיון ראשוני בחומר החקירה נראה כי מסוכנותו של העורר גבוהה והאינטרס הציבורי מחייב את מעצרו. עוד נקבע כי, על אף ההלכות של בית משפט זה, מקרה זה מהווה חריג לכלל ובנסיבות המקרה יש להורות על מעצרו של המשיב למרות ששוחרר. עוד נקבע כי הצהרת בא כוח העורר בפני בית המשפט המחוזי מהווה כשלעצמה טעם לסטות מהלכות של בית משפט זה ולהורות על מעצרו של העורר. לשם השלמת התמונה יצוין כי הדיון התקיים שלא בנוכחות העורר, ובא כוחו טען שהוא חולה, אולם אישור רפואי שהוצג לא התקבל על ידי בית משפט השלום.

5.        העורר לא השלים עם החלטה זו והגיש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור, ביום 28.1.2011 דחה את עררו. נקבע כי אין ממש בטענות העורר בדבר קיום דיון שלא בנוכחותו, עוד נקבע שלא הופרה חובת השימוע. בכל הנוגע למעצרו של נאשם אשר שוחרר קודם לכן נקבע כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות את מעצרו של העורר על אף ששוחרר קודם לכן. נקבע כי קיימת מסוכנות מוגברת מצידו של העורר, ויש להשאירו במעצר עד אשר יתקיים דיון יסודי בעניינו, הן בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה, והן בשאלת מסוכנותו והאפשרות לשחררו. נקבע כי מקרה זה מצוי בגדר החריגים אשר נקבעו בהלכות של בית משפט זה.         

           מכאן הערר שלפני.

            טענות הצדדים

6.        בא כוח העורר, בהודעת ערר מפורטת ומנומקת, חוזר על טענותיו שנדונו בבית המשפט המחוזי, ומדגיש כי במקרה דנן הופרה פעם אחר פעם זכות הטיעון של העורר והתקיימה פגיעה קשה בזכויותיו הבסיסיות. הוא חזר על כלל הכשלים אשר לטענתו התקיימו בעניינו של העורר החל מהחלטת כבוד השופטת ע' יוסף-קוזין מיום 21.1.2011 ועד ההחלטה של בית המשפט המחוזי עליה הוגש ערר זה. לטענתו החזרתו של העורר למעצר ללא דיון אפקטיבי נוגד הלכות ברורות של בית משפט זה.

7.        באת כוח המשיבה סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי והדגישה כי כעת אנו מצויים בשלב שבו כבד הוגש כתב אישום ולכן אין ללמוד מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2011 לענייננו. עוד היא טענה כי מסוכנותו הרבה של העורר והמעשים המיוחסים לו מחייבים את מעצרו בשלב זה, ומקרה זה נכנס לגדר החריגים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, ובמקרה זה על כלל נסיבותיו ניתן לעצור את העורר, על אף החלטת השחרור של בית המשפט המחוזי אשר ניתנה לפני שהוגש כתב האישום.

           דיון

8.        אציין כבר בתחילה כי לאחר עיון בהודעת הערר ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, לא בלי התלבטות כי דין הערר להתקבל. לאחר שמנקים את כל "רעשי הרקע" במקרה דנן, נראה כי השאלה הניצבת בפנינו היא האם יש מקום לעצור את העורר - ששוחרר לחלופת מעצר לפני הגשת כתב האישום כנגדו -במסגרת בקשת מעצר עד תום ההליכים שהוגשה ביחד עם כתב האישום, וזאת עד שיקויים דיון לגופה של הבקשה. אדגיש כי לא מתעוררת בפנינו השאלות בדבר "מעצר ביניים" ו"מעצר ארעי" (ראו בש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.1.2010)). השאלה במקרה דנן היא ממוקדת - האם רשאי בית המשפט להורות על מעצר ביניים של העורר בשעה שבמועד הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים העורר אינו עצור. עוד אדגיש כי בענייננו נקודת המוצא היא שביום 26.1.2011 העורר שוחרר על ידי בית המשפט המחוזי לחלופת מעצר, וזאת לאחר שנבחנו המפקחים המוצעים. מכיוון שהליך זה הוא לא ערר על החלטת השחרור, הסיבה בגינה שוחרר העורר אינה בעלת משקל משמעותי בהליך זה, כל עוד לא נטען לשינוי נסיבות או לעובדות חדשות.

9.       בבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.10.2009) (להלן: פרשת קוניוף) דן בית משפט זה בשאלה האם רשאי בית המשפט להורות על מעצר ביניים בשעה שבמועד הגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים הנאשם אינו עצור או היה עצור ושוחרר (ראו בש"פ 2704/10 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.4.2010)). בפרשת קוניוף נקבע כי כאשר המדובר בנאשם שלא היה עצור קודם לכן או שהיה עצור ושוחרר, הרי שרק כאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן יורה בית המשפט על מעצרו על הנאשם. בית המשפט קבע כי יש לאפשר לאדם שלא היה עצור קודם לכן זכות טיעון אפקטיבית, והוא יוכל לממש זכות זו רק לאחר שיתאפשר לו לעיין בחומר החקירה וללמוד אותו באמצעות בא כוחו:

"כאשר עסקינן באדם שלא היה עצור קודם לכן ובית המשפט מורה על מעצרו במסגרת מעצר הביניים, אין מדובר בעניין של מה בכך אלא בנטילת חירותו של אדם שהינה זכות יסוד מהמעלה הראשונה. אמנם אין מדובר בהחלטה סופית, שכן לאחר לימוד חומר הראיות נשמרת לבא כוח הנאשם הזכות לטעון בסוגיית המעצר, אולם הפגיעה בנאשם במקרה זה היא פגיעה קשה משום שכאמור חירותו ניטלת ממנו" (שם, פסקה 25).

           גישה זו משתלבת היא ההלכות של בית משפט זה לפיה לא בנקל יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם שכבר שוחרר ממעצר (ראו בש"פ 1237/04 מדינת ישראל נ' גיאסוב (טרם פורסם 11.2.2004). שהרי "אם נאשם התהלך חופשי עובר למעצרו עד תום ההליכים או שוחרר בשלב מעצר הימים, כי אז ככל הנראה המסוכנות הנשקפת ממנו אינה כה גבוהה והחשש כי ישבש מהלכי משפט ויימלט מאימת הדין הוא קטן ומשכך אין הצדקה להשיבו למעצר" (בפרשת קוניוף, פסקה 28). בנוסף יש להביא בחשבון את אינטרס ההסתמכות של האדם אשר שוחרר ממעצר, ואינו מצפה להיעצר שוב מבלי שקיים שינוי נסיבות משמעותי.

10.      לצד זאת מובן שקיימים חריגים בהם גם לאחר ששוחר אדם ממעצר ניתן להחזירו אל מאחורי הסורגים (ראו אך לאחרונה בש"פ 718/11 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 26.1.2011). בפרשת קוניוף עמד בית משפט זה על החריגים בהם יתאפשר לאסור מי שאינו עצור או מי שמשוחרר בערובה במעצר ביניים במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים:

"אכן, יש טעם בטענותיה של המשיבה כי לעיתים, במהלך פרק הזמן בו התהלך החשוד חופשי או לאחר ששוחרר ממעצר הימים, מבוצעות פעולות חקירה נוספות המביאות לגילויה של ראיה חדשה המצדיקה את מעצרו בטרם ניתנה לו זכות טיעון. כמו כן, כאשר ניסיונותיו של אדם לשבש הליכי משפט או להימלט מאימת הדין מתגלים בשלב מאוחר יותר, כי אז קיימת דחיפות לעצרו בטרם ניתנה לו זכות הטיעון שכן הנזק לאינטרס הציבורי אם לא ייעצר יהיה קשה ובלתי הפיך. מוכן אני להסכים כי תהיינה נסיבות שבהן האיזון בין האינטרסים המתנגשים כאמור יצדיק לעיתים את הפגיעה בזכות הטיעון של הנאשם. בנסיבות יוצאות דופן כאמור ברור הוא מאליו כי מעצרו של הנאשם יהיה מוצדק על אף שקודם לכן התהלך חופשי" (שם, פסקה 26).

10.      האם המקרה דנן נמנה על אותם חריגים שנקבעו בפסיקותיו של בית משפט זה, כפי שסברו הערכאות הקודמות? אודה כי התלבטתי בשאלה. מחד, המעשים המיוחסים לעורר חמורים ומעידים על מסוכנות כפי שקבעו הערכאות הקודמות, אך מאידך שומה עלינו כעניין שבמדיניות שיפוטית שמקרים אלו יהיו החריג ולא הכלל, ועלינו להציב על הכף גם את זכויותיו של העורר. בסופו של יום לטעמי באיזון בין כלל השיקולים במקרה דנן יש לקבל את הערר. במיוחד נתתי משקל לעובדה כי ביום 26.1.2011 העורר שוחרר לחלופת מעצר, לאחר שבית המשפט המחוזי בחן את המפקחים, וככל הנראה נתן בהם ובעורר אמון. נתון נוסף שנתתי לו משקל הוא מועד הדיון הקרוב בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שנקבע ליום 8.2.2011, שם ככל הנראה תתבהר התמונה ותינתן לעורר זכות טיעון אפקטיבית. אשר על כן, לטעמי במקרה דנן הכף עליו מונחות זכויותיו של העורר גוברת.